אחד הדברים היפים שהגינון המודרני אימץ מן הגינון האורגני הוא תפיסת פריסת הצמחים במרחב. בשנות החמישים החל חלוץ הגינון האורגני "שלמה אילן" לכתוב על הצורך לשמור על כל הקרקע מכוסה בצמחים ! זה אולי נשמע לכם הגיוני היום, אבל הוא כתב את זה בתקופה שאידיאל היופי היה וורד ומתחתיו אדמה מגורפת.
אז מה רע בעצם באדמה חשופה? במקום שיש בו אדמה חשופה בטבע- הוא מדבר. במקום שהוא לא מדבר, אין אדמה חשופה באופן טבעי. תמיד יש עליה איזה שהוא סוג של צל. צל של צמחים, או עלים יבשים שנשרו. או כל חיפוי אחר. ברגע שמשאירים אדמה חשופה מתחילות הצרות. אדמה חשופה מתחממת הרבה יותר ולכן יש איבוד מים משמעותי. אדמה חשופה מגדילה את הרגישות של הקרקע למזג האוויר, ואז נוצר מצב שחם מאוד ביום וקר מאוד בלילה. למעט קקטוסים, רוב המכריע של הצמחים לא אוהבים שינויים קיצונים בין חום היום לקור הלילה. ואתם בוודאי זוכרים איפה קקטוסים גרים.
אך הבעיה הכי גדולה של קרקע חשופה היא דווקא החום. נסו לצאת החוצה באמצע היום ולהניח את היד על קרקע חשופה לשמש. החום בקיץ הוא ממש בילתי נסבל.
עכשיו תחזרו במסע לשיעור ביולוגיה של כיתה יא'. זוכרים מה זה יונקות ? השורשים הקטנים הלבנים שאיתם הצמח שואב את המים ? אז שבעים אחוז מן היונקות נמצאים עד עומק של שלושים ס"מ. ומה זה אומר ? שהשורשים שצריכים לשאוב את המים לצמח, נאלצים להתמודד עם חום אדיר ויובש קיצוני.
אחת התופעות הנפוצות היא בעלי גינות שמשקים את גינתם כמו מטורפים והגינה עדיין נראת כאילו לא הושקתה כלל. הצמחים עייפים וחלשים, חסרי ברק וחן. וכל זה למה ? מכוון שהקרקע החשופה לא מאפשרת לצמחים כמעט זמן לקלוט את המים. אין שורשים באזורים שבהם המים נגישים. והחום מייבש חיש קט את הלחות שיש בקרקע.
והמסקנה היא …
עם תכנון נכון של הגן, צריך להגיע למצב שבוא כעבור שנתיים כל הקרקע מכוסה. נקודה. אין אדמה חשפה בחצר. או שיש עליה צמחים או שיש עליה חיפוי.
בתמונה: צמח חיפוי בשם "ארכובית כרכפתית" מתחת ל"יטרופה". דוגמה לחיפוי עם צמחים מגינה שהקמנו בחדרה.