האתגר הראשון היה הטופוגרפיה. כלומר להתאים את הצמחים והאדמה למבנה הגינה והפרשי הגבהים הנחוצים להקמת בריכות הנוי והנחל. אם אין התאמה של גובה האדמה מסביב לנחל לגובה הנחל, נוצר מראה לא אמין. מראה של משהו לא טבעי.
הבריכה העליונה מתחילה ממש מדק העץ של אזור הישיבה האחורי בבית. הבריכה היא למעשה שתי בריכות. אחת קטנה, וממנה נופלים המים לבריכה הגדולה.
מן הבריכה הגדולה יוצא נחל המקיף את הבית בזרימה איטית ומגיע עד לבריכה התחתונה בצד הבית.
במקביל לנחל, בנינו שביל הליכה המורכב מאבני ג'מעין מנוסרות ומונחות במרחקי פסיעה. יצרנו מצב שצריך לחצות את הנחל בשביל לבנות גשרון קטן. כך אפשר להגיע אל החלק הרחוק מן הבית של הגינה. הבריכות והנחל יוצרים למעשה מחסום פיזי לאנשים, ולכן בחלק הרחוק של הגינה יש תחושה של אינטימיות. אי אפשר להגיע לשם ללא חציה של הגשר. בחלק הרחוק הקמנו שתי פינות ישיבה. אחת בצורת ספסל מעל המים, והשנייה רחוקה יותר, נדנדת עץ אשר ניתן לשכב עליה ולהשקיף על כל הגינה.
הקמת גינה שמבוססת על אלמנט מרכזי של בריכות נוי, מבקשת צמחיה שתשלים את אווירת המים. צמחיה זו קרויה "צמחי גדה". המאפיין של צמחי גדה הוא יכולת לגדול בתוך אדמה רטובה באופן תמידי. אולם, זה אינו ניתן ליישום, מכיוון שאין באמת גדה בגינה. המים סגורים ואינם מחלחלים לאדמה. לכן צמחי גדה אינם יכולים לגדול במקום גם אם הם נמצאים עשרים סנטימטר משפת הנחל. הפתרון הוא למצוא צמחים בעלי מראה של צמחי גדה. צמחים בעלי צימוח עשבוני כגון דיאטס, אקרוס מגוון, גאוורה, סטיפה, בלקמנדה סינית, ועוד.
אילן בר
